פרקינסון והתבוננות באנשים

אני רוצה לשתף אתכם מנסיוני רב השנים (25 שנים לא הולכות ברגל....) ביכולת שפיתחתי והיא ההתבוננות באנשים. אני לא מתכוונת למציצנות, כמובן, אלא בהתבוננות בפניהם של האנשים, באופן הליכתם ותנועתם. זה הכלי הטיפולי הראשון במעלה שאני משתמשת בו מזה שנים. הוא גם זה שמאפשר לי להבין במהירות מה המגבלה של המטופל ואיך אני יכולה לעזור לו, גם כשהוא עדיין כלל לא מודע לכך שיש לו בעיה רפואית כלשהי. אני מדברת על מחלת הפרקינסון ודומיה שגורמים להפרעות בתנועה.

את רוב המטופלים שהיו לי (ובני זוגם) מתחילת דרכי המקצועית כפיזיותרפיסטית פגשתי בבתיהם או בדיור המוגן שבו הם מתגוררים. לאחרונה, טיפלתי בארבעהמטופלים חדשים. אצל שלושה מהמטופלים (שהחלו טיפול מסיבות אחרות) מצאתי, תוך כדי התבוננות בתנועות שלהם ובצורת ההליכה שלהם, הליכה שאופיינית לסובלים ממחלת הפרקינסון ודומיה. אצל המטופל הרביעי שהיה צעיר מכולם, שבו טיפלתי בפגיעה אורטופדית שעבר, שאשתו מתהלכת ומתנועעת בצורה האופיינית לחולי פרקינסון.

אף אחד מהמטופלים לא אובחן טרם ביקורי כסובל מפרקינסון. אצלם לא היתה לי דילמה. פניתי לילדיהם, עדכנתי אותם בממצאים של הבדיקה שערכתי ובמשמעות של מה שראיתי בהתבוננות שלי על תנועתם. לא נקבתי באופן ברור במילה 'פרקינסון' (כי רק נוירולוג מוסמך לאבחן מחלה זו) וביקשתי שיפנו לנוירולוג שיבדוק את הוריהם.

היתה לי דילמה בת 24 שעות בנוגע לאשת המטופל הצעיר הרביעי שלי. לדבר איתה או איתו? איך זה יתקבל? זה מתפקידי? מדובר אחרי הכל רק בהתבוננות. אפילו לא בדקתי אותה בדיקה נוירולוגית כמו שבדקתי את מטופליי. בסופו של דבר החלטתי לשתף את המטופל שלי בעדינות וברגישות רבה במה שראיתי. הוא שתה את דבריי בצמא. אשתו חזרה הביתה ושמעה קצה משפט שאמרתי, נכנסה ושאלה על מה דיברנו. שוב ברגישות ובעדינות הסברתי לה את מה שראיתי אצלה. שאלה אותי מיד למי לדעתי עליה לפנות. הפניתי אותה לנוירולוג שמומחה בהפרעות תנועה ופרקינסון.

אז מה בעצם ראיתי אצל כל הארבעה?

• הדבר הראשון והכי בולט – הבעת פנים קפואה, כלומר היעדר מגוון הבעות פנים.

• הדבר הבא שבלט לי – קושי בקימה מישיבה או איטיות בקימה מישיבה.

• קושי או תקיעות בתחילת הליכה וגם במהלך ההליכה. כאילו שהרגליים “נדבקות” לרצפה והאדם לא מסוגל להזיז אותן או מזיז אותן בצעדים קטנים ומהירים.

• דבר נוסף – הליכה על בסיס צר מאוד. לרובנו יש איזה פישוק קל בין הרגליים בהליכה יציבה ותקינה.

• רעד שמופיע בידיים או ברגליים גם הוא יכול להיות סימן מזהה למחלה.

• סימן פחות ספציפי לפרקינסון ונכון לבעיות תנועה רבות הוא נפילות. המטופלים לא תמיד יידעו לומר מדוע נפלו: "נתקלתי", "המדרגה היתה נמוכה/גבוהה מדי", "לא שמתי לב" ועוד ועוד. נפילות (בלשון רבים) הן משהו שדורש בדיקה תמיד.

• לעתים מצב רוח של דכדוך מלווה את מחלת הפרקינסון.

אז, אם מישהו קרוב ויקר לכם מציג חלק קטן או גדול (ויש עוד סימנים. התמקדתי בבולטים ביותר לעין..) מהתסמינים שציינתי, עשו טובה. תשאלו מתי אם בכלל ראו נוירולוג ותציעו בעדינות רבה, בלי להזכיר שמות של מחלות, שייגשו לנוירולוג להיבדק. איך אני אומרת? אני אשמח להיות טועה...

ולשאלתכם שלא נשאלה פה? הנויורולוג המומחה איבחן את אשת המטופל שלי כסובלת ממחלת הפרקינסון והציע לה מגוון רחב של פעילויות וטיפולים שעשויים להאט את קצב החמרת המחלה ולשפר את תנועותיה והליכתה.

בפוסט הבא, פרקינסון אצל אנשים צעירים.

הרבה בריאות לכולם.